משירי שלמה ארצי
שלמה ארצי: פס קול של ישראל
ילדות ונעורים: שורשים של יצירה
שלמה ארצי נולד ב-26 בנובמבר 1949 במושב השיתופי אלוני אבא (שנקרא אז קיבוץ נווה יער) בעמק יזרעאל. הוריו, מרגלית (מימי) ויצחק (איציו) ארצי, היו ניצולי שואה מרומניה, עובדה שהטביעה חותם עמוק על חייו ועל יצירתו. אמו, ששרדה את מחנות הריכוז אושוויץ-בירקנאו וקליינה שנאו, איבדה את בעלה הראשון ואת בנה. אביו, יצחק, היה איש ציבור ולימים חבר הכנסת ה-11. אחותו הצעירה, נאוה סמל, הייתה סופרת שעסקה רבות בנושא הדור השני לשואה. המשפחה עברה לתל אביב בשנת 1956, כאשר שלמה היה בן שבע, ובהמשך עברה לשכונת ביצרון ולאחר מכן לצפון החדש של העיר. את ילדותו בילה שלמה גם בקריית ים ג', בבית סבו וסבתו מצד אמו. סבו, שהיה חזן, השפיע עליו רבות בתחום המוזיקה. כבר בגיל צעיר גילה ארצי כישרון למשחק, אך בגיל 12 החל לנגן בגיטרה ולהופיע בלהקה בתנועת הצופים. בגיל 16 החל לכתוב ולהלחין שירים. יחד עם חברתו ללימודים, רבקה מנשה (לימים ריקי גל), הקים את "צמד סיני" והופיע בפני חיילים בסיני. תקופה זו, עם השפעותיה המשפחתיות והמוזיקליות המוקדמות, עיצבה את זהותו האמנותית של ארצי והיוותה בסיס להתפתחותו כאמן.
פריצה לתודעה: מלהקת חיל הים לפסטיבל הזמר
שירותו הצבאי של שלמה ארצי החל בחיל התותחנים, אך לאחר פציעה וניתוח, הצטרף ללהקת חיל הים. בלהקה השתתף בתוכניות "וביום השלישי" ו"רפסודה בכחול", לצד אמנים כמו רבקה זהר, דב גליקמן וריקי גל. בתוכנית השנייה, בשנת 1969, בלט ארצי כסולן ראשי בשני שירים: "המלח גבריאל", משירי שלמה ארצי, ו"כשאהיה גדול" (שוטי שוטי ספינתי), שניהם בלחניו של יאיר רוזנבלום. בשנת 1970, בעודו בלהקה, השתתף ארצי בפסטיבל הזמר והפזמון וזכה במקום הראשון עם השיר "פתאום עכשיו, פתאום היום" ("אהבתיה") שכתבה תרצה אתר והלחין יעקב הולנדר. זכייה זו סימנה את פריצתו הגדולה לתודעה הציבורית והפכה אותו לכוכב. השיר זכה בתואר "שיר השנה" במצעד הפזמונים השנתי של קול ישראל, וארצי זכה בתואר "זמר השנה". באותה שנה יצא אלבום הבכורה שלו, "שלמה ארצי", שכלל שירים בולטים נוספים כמו "נח"ל ים" ו"האם השלישית".
שנות ה-70: חיפוש אחר זהות מוזיקלית
לאחר ההצלחה הראשונית, חווה שלמה ארצי תקופה של ניסויים מוזיקליים וחיפוש אחר כיוון. בשנים 1970–1976 הוציא מספר אלבומים, חלקם עם להקת "גברת תפוח". בתקופה זו זכה עשר פעמים בתואר "זמר השנה" בקול ישראל וזכה בפרס כינור דוד. בשנת 1974 זכה בפעם השנייה בפסטיבל הזמר, וב-1975 נבחר לייצג את ישראל באירוויזיון עם השיר "את ואני" (משירי שלמה ארצי). עם זאת, שני אלבומיו הבאים נכשלו מבחינה מסחרית. ארצי ניסה סגנונות מוזיקליים שונים, כולל דיסקו וסווינג, ובשנת 1977 הוציא את האלבום "רומנסה ופיוט", שכלל שירים בלדינו. אלבום זה הופץ במספר עותקים מצומצם ונחשב היום לפריט נדיר. תקופה זו אופיינה בחוסר יציבות ובחיפוש אחר זהות מוזיקלית, שהבשילה רק בסוף שנות ה-70.
הפריצה המחודשת: "גבר הולך לאיבוד" והסגנון האישי
בשנת 1978, לאחר תקופה של חוסר הצלחה, הוציא ארצי את האלבום "גבר הולך לאיבוד", שהופק על ידי יאיר שרגאי. אלבום זה סימן נקודת מפנה משמעותית בקריירה שלו. הוא החל לכתוב שירים אישיים יותר, שנגעו ברגשות ובחוויות אישיות. האלבום כלל גם שירי משוררים, כמו שיריו של נתן יונתן. אחד הגילויים החשובים באלבום היה הקלידן משה לוי, שלימים הפך לאחד המוזיקאים הבולטים בישראל ושיתף פעולה עם ארצי באלבומים נוספים. "גבר הולך לאיבוד" זכה להצלחה רבה והחזיר את ארצי לקדמת הבמה. בעקבות הצלחת האלבום, החל ארצי לבסס את סגנונו הייחודי, המשלב פופ, רוק ובלדות אישיות.
שנות ה-80 וה-90: ביסוס מעמד והצלחה מסחרית
שנות ה-80 וה-90 היו תקופה של ביסוס מעמדו של שלמה ארצי כאחד האמנים המובילים בישראל. אלבומים כמו "דרכים" (1979), "חצות" (1981), "תרקוד" (1984), "לילה לא שקט" (1986) ו"חום יולי אוגוסט" (1988) זכו להצלחה מסחרית וביקורתית גדולה. ארצי החל לעסוק בנושאים מורכבים יותר בשיריו, כמו השואה, אובדן ופוליטיקה. האלבום הכפול "שניים" (1996), שכלל דואטים עם אמנים כמו ריטה, היה לאחד האלבומים המצליחים ביותר שלו וביסס את מעמדו כאייקון מוזיקלי. בתקופה זו זכה ארצי מספר פעמים בתואר "זמר השנה" והופיע בפני קהל עצום בהופעותיו.
המאה ה-21: המשך יצירה והשפעה תרבותית
במאה ה-21 המשיך שלמה ארצי ליצור ולהופיע. אלבומים כמו "אהבתיהם" (2000), "צימאון" (2002) ו"שפויים" (2007) זכו להצלחה רבה. ארצי המשיך לשתף פעולה עם אמנים צעירים יותר, כמו מוקי, שלומי שבת ואחרים. הוא גם פיתח קריירה ככותב טור בעיתון "ידיעות אחרונות" וכשדרן רדיו בגל"צ. בשנת 2009 זכה בפרס מפעל חיים מטעם אקו"ם. בעשור השני של המאה ה-21 הוציא את האלבומים "אושר אקספרס" (2012) ו"קצפת" (2016), שזכו גם הם להצלחה רבה. בשנת 2018 נבחר להדליק משואה בטקס המשואות בהר הרצל. ארצי ממשיך להופיע וליצור עד היום, ומהווה השראה ודמות משמעותית בתרבות הישראלית. בשנת 2023 סירב לקבל את פרס ישראל על