מסרטי רומן פולנסקי

רומן פולנסקי: טרגדיה, מחלוקת ויצירה קולנועית – עיון בסרטים "מה?", "צ'יינהטאון" ו"טס"

רומן פולנסקי – דיוקנו של יוצר מורכב ושנוי במחלוקת

ריימונד רומן תיירי פולנסקי, שנולד בפריז בשנת 1933 למשפחה ממוצא יהודי-פולני, הוא דמות מרכזית ועם זאת סבוכה בתולדות הקולנוע. חייו ויצירתו שזורים בהצלחות אמנותיות גדולות, טרגדיות אישיות מחרידות ומחלוקת משפטית ומוסרית עמוקה. ילדותו עמדה בצל מלחמת העולם השנייה והשואה; לאחר שמשפחתו שבה לפולין מצרפת ב-1937, אמו נספתה באושוויץ ואביו שרד את מחנה הריכוז מטהאוזן. פולנסקי עצמו ניצל מגטו קרקוב והוסתר על ידי משפחות פולניות, חוויה טראומטית שעיצבה ללא ספק את תפיסת עולמו. לאחר המלחמה, התאחד עם אביו ופנה ללימודי קולנוע בבית הספר היוקרתי בלודז', שם בלט בכישרונו. סרטו "סכין במים" (1962) הביא לו הכרה בינלאומית ומועמדות לאוסקר, וסימן את תחילתה של קריירה שתיקח אותו מחוץ לגבולות פולין הקומוניסטית אל מרכזי הקולנוע במערב. הצלחות כמו "רתיעה" (1965), "ללא מוצא" (1966) ופריצת הדרך ההוליוודית "תינוקה של רוזמרי" (1968) ביססו את מעמדו כבמאי בעל סגנון ייחודי ומטריד. אולם, בשנת 1969, חייו התנפצו עם הרצח האכזרי של אשתו ההרה, השחקנית שרון טייט, וחבריהם בידי אנשי כת מנסון, אירוע שהטיל צל כבד על המשך דרכו. דמותו של פולנסキー נותרה שנויה במחלוקת גם בשל הרשעתו בעבירת מין בקטינה בארצות הברית בשנת 1977 והימלטותו ממנה טרם גזר הדין, מה שהפך אותו לעבריין נמלט ומנע ממנו לשוב לארצות הברית ולמדינות נוספות.

"מה?" (1972) – קומדיה סוריאליסטית בצל האובדן

הסרט "מה?" (מסרטי רומן פולנסקי), קופרודוקציה צרפתית-גרמנית-איטלקית שנוצרה שנים ספורות לאחר רצח שרון טייט, מהווה פרק יוצא דופן ופחות מוכר בפילמוגרפיה של פולנסקי. את התסריט כתב יחד עם שותפו הוותיק ז'ראר בראש, והוא מציג קומדיה אבסורדית וסוריאליסטית השונה מאוד מסרטיו הקודמים והמאוחרים יותר. העלילה עוקבת אחר ננסי (סידני רום), תיירת אמריקאית צעירה ותמימה הנמלטת מניסיון אונס ומוצאת מקלט בווילה איטלקית נידחת על חוף אמאלפי. הווילה מאוכלסת בגלריה של דמויות אקסצנטריות ומוזרות, ביניהן הבעלים המבוגר והחולני ג'וזף נובלארט (יו גריפית'), דייר צולל בשם מוסקיטו (בגילומו של פולנסקי עצמו) הסולד מכל מה שמזכיר לו שדיים, ואלכס (מרצ'לו מסטרויאני), סרסור לשעבר בעל עבר מפוקפק. במהלך שהותה, ננסי מאבדת בהדרגה את כל בגדיה ומוצאת עצמה חשופה, פיזית ונפשית, בתוך סביבה כאוטית ובלתי צפויה, שבה ההיגיון והמוסכמות החברתיות מתפוררים. הסרט רווי בסצנות ביזאריות, הומור שחור ומיניות גרוטסקית, וניתן לראות בו ביטוי לתחושות של אובדן שליטה, פגיעות וחיפוש אחר משמעות בעולם כאוטי, אולי כהד למצבו הנפשי של הבמאי באותה תקופה טעונה. "מה?" נותר יצירה חידתית ופרובוקטיבית, המציעה הצצה לצדדים הפחות קונבנציונליים ביצירתו של פולנסקי.

"צ'יינהטאון" (1974) – פסגת הניאו-נואר והשתקפות השחיתות

"צ'יינהטאון" נחשב לאחד מהישגיו הקולנועיים הגדולים ביותר של רומן פולנסקי ולקלאסיקה מודרנית של ז'אנר הניאו-נואר. הסרט, שצולם בלוס אנג'לס והתבסס על תסריט זוכה אוסקר מאת רוברט טאון, מחזיר את פולנסקי לארצות הברית לאחר טרגדיית הרצח של שרון טייט. ג'ק ניקולסון מגלם את ג'ייק גיטיס, בלש פרטי ציני המתמחה בתיקי בגידות, שנשכר על ידי אישה המציגה עצמה כאוולין מולריי כדי לעקוב אחר בעלה, מהנדס המים הוליס מולריי. החקירה מסתבכת במהירות וחושפת מזימה רחבת היקף של שחיתות פוליטית וכלכלית, שבמרכזה מאבקי שליטה על משאבי המים החיוניים להתפתחותה של לוס אנג'לס בשנות ה-30. במרכז המזימה עומד נוח קרוס (ג'ון יוסטון, בהופעה בלתי נשכחת), טייקון חסר רחמים ואביה של אוולין מולריי האמיתית (פיי דאנאוויי). במקביל לחשיפת השחיתות, גיטיס מגלה סוד משפחתי אפל וקשה מנשוא – גילוי עריות בין קרוס לבתו אוולין, שהוליד את קתרין הצעירה. הסרט מאמץ רבים ממאפייני הפילם נואר הקלאסי (בלש פרטי קשוח, פאם פאטאל מסתורית, עלילה מפותלת, אווירה פסימית), אך גם חורג מהם באופן משמעותי: הוא מצולם בצבע, חלק ניכר ממנו מתרחש באור יום מסמא, נושאיו אפלים וטאבואיים יותר (גילוי עריות), וסיומו הטראגי והבלתי מתפשר, המתרחש בצ'יינהטאון הסמלית, אינו מציע כל נחמה או גאולה, אלא מותיר את הצופה עם תחושת חוסר אונים מול רוע מוחלט ושחיתות מערכתית. הופעתו הקצרה של פולנסקי כבריון החותך את אפו של גיטיס מוסיפה רובד נוסף של פרשנות על חטטנות מסוכנת וחוסר יכולת להתמודד עם האמת האפלה.

"טס" (1979) – אפוס ויקטוריאני, הקדשה אישית ושיא אמנותי

הסרט "טס", מסרטי רומן פולנסקי, עיבוד קולנועי שאפתני ומרהיב ויזואלית לרומן הקלאסי של תומאס הארדי "טס לבית דרברוויל", מהווה נקודת ציון נוספת בקריירה של פולנסקי, ונושא עמו מטען אישי עמוק. פולנסקי הקדיש את הסרט לאשתו המנוחה, שרון טייט, שהייתה זו שהציעה לו לעבד את הספר לקולנוע לפני מותה הטרגי. לתפקיד הראשי של טס דרביפילד, נערה כפרית תמימה שגורלה נחרץ על ידי צירוף מקרים אכזרי ונורמות חברתיות נוקשות, ליהק פולנסקי את נסטסיה קינסקי הצעירה והאלמונית דאז, שהפכה לכוכבת בעקבות הסרט. עלילת הסרט, הנאמנה ברובה למקור הספרותי, עוקבת אחר מסעה של טס מגילוי מקרי של מוצא אריסטוקרטי מפוקפק, דרך פיתויה ואונס על ידי בן דודה לכאורה, אלק דרברוויל חסר המצפון, הולדת תינוק שמת בינקותו, התאהבותה באנג'ל קלייר האידיאליסט, נישואיהם והתנפצות אהבתם לאחר וידויה בליל הכלולות, נטישתו של אנג'ל, חזרתה הכפויה של טס לאלק בשל מצוקת משפחתה, ולבסוף – הרצח של אלק, הפיוס הקצר עם אנג'ל, ומעצרה והוצאתה להורג. הסרט, שצולם בנופים המרהיבים של בריטני בצרפת (עקב היותו של פולנסקי מנוע מלהיכנס לבריטניה מחשש להסגרה לארה"ב), מתמודד עם נושאים כבדים כמו גורל מול בחירה, צביעות מוסרית ויקטוריאנית, פערים מעמדיים, מעמד האישה כקורבן, והרס הטוהר הטבעי על ידי החברה. "טס" זכה להצלחה ביקורתית ומסחרית, וגרף שלושה פרסי אוסקר על צילום, עיצוב אמנותי ותלבושות, בנוסף לפרסי סזאר בצרפת, והוא נחשב לאחד העיבודים הקולנועיים המרשימים ביותר ליצירה ספרותית.

חוטים מקשרים – נושאים וסגנון ביצירתו של פולנסקי דרך שלושת הסרטים

על אף השוני הרב בסגנון ובז'אנר בין "מה?", "צ'יינהטאון" ו"טס", ניתן לזהות חוטים מקשרים ונושאים חוזרים המאפיינים את יצירתו של רומן פולנסקי בתקופה זו, המשקפים את תפיסת עולמו הקודרת והמורכבת. מוטיב מרכזי הוא הפגיעות, בעיקר של דמויות נשיות, הנתונות לחסדי כוחות חזקים ודורסניים, בין אם מדובר בננסי האבודה והחשופה ב"מה?", באוולין הכלואה בסודותיה ובקתרין חסרת האונים ב"צ'יינהטאון", או בטס, שגורלה נחרץ מרגע שנחשפה לעולם האכזר שמעבר לכפרה. לצד הפגיעות, בולטת העיסוק בכוח ושחיתות על כל גווניהם – שחיתות מוסדית וכלכלית אדירה ב"צ'יינהטאון", ניצול מעמדי ומיני בוטה ב"טס", וכאוס חברתי ומוסרי ב"מה?". תחושה עמוקה של פסימיות וחוסר אונים מול הגורל או הרוע האנושי שורה על שלושת הסרטים, ובאה לידי ביטוי מובהק בסיומים הקודרים והבלתי מתפשרים של "צ'יינהטאון" ו"טס". פולנסקי מרבה לעסוק בסודות, במניפולציות ובפער שבין הנראה לנסתר, כאשר גיבוריו מנסים לפענח מציאות מורכבת ומאיימת, לרוב ללא הצלחה מלאה. מבחינה סגנונית, ניכרת שליטתו של פולנסקי ביצירת אווירה – בין אם קלסטרופובית ומאיימת, סוריאליסטית ומוזרה, או אפית ונוגה. הוא משתמש בזוויות צילום בלתי שגרתיות, בקומפוזיציות המעוררות אי-נוחות, ובמיזנסצנה מדוקדקת כדי להעביר את המצב הנפשי של הדמויות ולרמז על הסכנות האורבות להן, תוך הפיכת הלוקיישנים עצמם – הווילה האיטלקית, רחובות לוס אנג'לס או נופי דורסטשייר המשוחזרים – לשחקנים מרכזיים בדרמה.

מורשת פולנסקי – בין גאונות אמנותית למחלוקת מוסרית

הסרטים "מה?", "צ'יינהטאון" ו"טס" מייצגים תקופה סוערת אך פורייה להפליא ביצירתו של רומן פולנסקי, במהלכה התמודד עם טרגדיה אישית קשה מנשוא ויצר כמה מיצירותיו החשובות והמורכבות ביותר. "צ'יינהטאון" נותר אבן פינה בקולנוע האמריקאי המודרני, ו"טס" הוא דוגמה מופתית לעיבוד קולנועי רגיש ועוצמתי. אולם, לא ניתן לדון ביצירתו של פולנסקי במנותק מההקשר הביוגרפי והמשפטי המורכב שלו. הרשעתו בשנת 1977 באונס סטטוטורי של קטינה בת 13 בלוס אנג'לס, הודאתו בעבירה במסגרת עסקת טיעון, והימלטותו מארצות הברית לפני מתן גזר הדין הסופי, הפכו אותו לעבריין נמלט בעיני מערכת המשפט האמריקאית. לאורך השנים, מאמצי ההסגרה נכשלו (כמו במקרה מעצרו בשווייץ ב-2009), אך הפרשה המשיכה לרדוף אותו. בשנת 2018, האקדמיה האמריקאית לקולנוע סילקה אותו משורותיה על רקע הפרשה וקמפיין MeToo#, ובשנים האחרונות צצו האשמות נוספות על עבירות מין לכאורה שביצע בעבר, חלקן אף הובילו לתביעות משפטיות (כמו התביעה שהוגשה בלוס אנג'לס ב-2023 בגין אירוע מ-1973). המורשת של פולנסקי נותרה אפוא סבוכה ומאתגרת. מצד אחד, הוא במאי בעל כישרון ויזואלי נדיר ויכולת לספר סיפורים מטרידים ומהפנטים. מצד שני, מעשיו בחייו האישיים והיותו עבריין נמלט מטילים צל כבד על יצירתו ומעוררים דיון מתמיד ונוקב בשאלת היכולת, או הרצון, להפריד בין האמן לבין אמנותו. צפייה בסרטיו כיום מחייבת מודעות להקשר הכפול הזה – ההכרה בגאונותו הקולנועית לצד ההכרה בחומרת מעשיו והמחלוקת המוסרית העמוקה שהוא מייצג.