מיילדת מקראית

מיילדות במקרא: שפרה ופועה – אומץ לב ומוסר על רקע דיכוי

מיילדות במקרא – דמויות בצל, אך בעלות חשיבות

המיילדות במקרא, לרוב, נותרות דמויות אנונימיות, המוזכרות רק בקשר לתפקידן המקצועי בסיפורי הלידה של רחל, תמר ואשת פינחס. הן מסייעות ליולדות, אך זהותן נותרת עלומה, והדגש הוא על הידע והמיומנות שלהן. יוצאות מן הכלל הן שפרה ופועה, המיילדות העבריות במצרים, שהפכו לדמויות מרכזיות בסיפור יציאת מצרים בזכות שמותיהן ופעולותיהן. הן מגלמות ערכים של אומץ לב, מוסר והתנגדות לרוע, ומעשיהן מדגישים את תפקידן החשוב של נשים בהיסטוריה של עם ישראל.

שפרה ופועה – התנגדות אמיצה לגזירה אכזרית

סיפורן של שפרה ופועה נפתח בגזירה אכזרית של פרעה, המורה להן להמית כל בן זכר הנולד לעבריות. המיילדות, מתוך יראת אלוהים ומתוך אמונה בצדקת מעשיהן, מסרבות לבצע את הגזרה ומצילות את חייהם של התינוקות. הן משקרות לפרעה בטענה שהנשים העבריות "חיות הנה", כלומר יולדות במהירות לפני שהמיילדות מספיקות להגיע. מעשה זה מעיד לא רק על אומץ לבן, אלא גם על תושייתן ונחישותן להגן על החיים, גם במחיר של סיכון עצמי. התנגדותן לגזירה היא עדות לכוחה של האמונה ולניצחון המוסר על פני הרוע.

זהותן של שפרה ופועה – תעלומה פרשנית

זהותן של שפרה ופועה נותרה תעלומה פרשנית לאורך הדורות. יש הסוברים שהן עבריות, בעוד שאחרים טוענים שהן מצריות שהתגיירו. הטיעון המרכזי בעד היותן מצריות הוא הקושי להבין מדוע פרעה יפקיד בידי עבריות את מלאכת ההרג. בנוסף, שמותיהן הייחודיים עשויים לרמז על מקור זר. עם זאת, מסורת חז"ל והפרשנים הקלאסיים נוטים לזהותן כעבריות, ואף מציעים זיהויים שונים, כמו יוכבד ומרים. אי הוודאות לגבי זהותן רק מוסיפה למסתורין ולעניין סביב דמויותיהן.

תפקידן של המיילדות – שליחות אלוהית ומקצוע מכובד

מעבר לתפקידן המקצועי, שפרה ופועה ממלאות שליחות אלוהית. הן מגינות על חייהם של התינוקות העבריים, ובכך תורמות להמשך קיומו של עם ישראל. ייתכן שתפקידן כמיילדות היה משמעותי אף יותר ממה שנראה במבט ראשון. ייתכן שהן שימשו כמפקחות על מיילדות אחרות, והשפעתן הייתה רחבה יותר, ובכך הצילו מספר רב יותר של תינוקות. פעולותיהן מעידות על אמונה באל ועל נכונות לפעול על פי צו מצפונן, גם במחיר של סיכון אישי. במזרח הקדום, מקצוע המיילדת היה מכובד ובעל חשיבות רבה, כפי שמעידים ממצאים ארכיאולוגיים, כמו צלמיות של אלת הלידה באהו שנמצאו ביהודה. המיילדות היו בעלות ידע מקצועי וסייעו ליולדות בתהליך הלידה, לעיתים תוך שימוש בקמעות ובritואלים שונים. מעמדן החברתי היה גבוה, והן זכו לכבוד והערכה בקהילה.

שכרן של המיילדות – ברכה והמשכיות

הכתוב מציין כי אלוהים "יעש להן בתים", כלומר גמל להן על מעשיהן. פירושים שונים ניתנו לביטוי זה, החל מבתי כהונה ולויה, דרך בתי מלכות ועד להגנה מפני עונש. הפרשנות המקובלת היא שהבתים מסמלים ברכה אלוהית, המשכיות וצאצאים. שפרה (מיילדת מקראית) ופועה זכו לגמול על מעשיהן הטובים, והצלת התינוקות הבטיחה את המשך קיומו של עם ישראל. סיפורן מדגיש את החשיבות של מעשים טובים ואת האמונה בגמול אלוהי.

מורשתן של שפרה ופועה – השראה לדורות

שפרה ופועה, מיילדת מקראית, הפכו לסמל לאומץ לב, בחירה מוסרית והתנגדות לדיכוי. סיפורן מהווה השראה לנשים בכל הדורות, ומדגיש את חשיבות הפעולה למען הצדק וההגנה על החיים. בישראל, שמותיהן הונצחו בארגונים המסייעים ליולדות, ברחובות ובמוסדות שונים, כעדות להשפעתן המתמשכת על החברה והתרבות. הן מזכירות לנו את הכוח הטמון בפעולה למען הצדק, גם במחיר של סיכון אישי, ואת החשיבות של שמירה על ערכי המוסר והאמונה.