מחלת נשימה, קרמת

קרמת (דיפתריה): מחלת נשימה מסכנת חיים והדרכים להתמודדות עמה

מבוא והגדרת המחלה
הקרמת, הידועה גם בשמה הלועזי דיפתריה, היא מחלה זיהומית חמורה הפוגעת בעיקר במערכת הנשימה העליונה. שמה העברי נגזר מהמילה "קרום", המתייחס לשכבה האופיינית הנוצרת בגרון החולים. לפני פיתוח החיסון בתחילת המאה ה-20, הייתה המחלת נשימה, קרמת אחת המחלות המדבקות הקטלניות ביותר, במיוחד בקרב ילדים. המחלה הייתה אחראית לתמותה משמעותית ולסבל רב, כאשר התפרצויות נרחבות גבו מחיר כבד בחיי אדם ברחבי העולם.

מנגנון הפעולה של המחלה
החיידק האחראי למחלה, Corynebacterium diphtheriae, פועל בשני מישורים מקבילים היוצרים את מורכבות המחלה. ראשית, החיידק מתיישב באזור הגרון והלוע, שם הוא יוצר פצע פתוח המתכסה בשכבת תאים מתים היוצרת את אותה ממברנה מדומה אופיינית. שנית, וחמור מכך, החיידק מפריש רעלן חזק במיוחד, שהוא מהקטלניים ביותר הידועים ברפואה. הרעלן פוגע במנגנון ייצור החלבונים בתאי הגוף, כאשר אפילו מולקולה בודדת של הרעלן מסוגלת להרוג תא שלם. הפגיעה מתמקדת במיוחד בתאי שריר הלב ובמערכת העצבים, מה שמסביר את הסיבוכים החמורים של המחלה.

תסמינים וביטויים קליניים
הקרמת מופיעה בשלושה סוגים עיקריים, כל אחד עם מאפיינים ייחודיים משלו. הסוג הנפוץ ביותר מתמקד בלוע האף ומתבטא בכאבי גרון חזקים, חום גבוה, והופעת אותה ממברנה אופיינית שהופכת בהדרגה לשחורה ומפיצה ריח רע. הסוג השני, המתמקד באף הקדמי, מתאפיין בתסמינים קלים יותר, בעיקר נזלת. הסוג השלישי, הנדיר יותר, פוגע בעור ומתבטא בפריחה. חשוב לציין שבכל המקרים, המחלה מדבקת מאוד ועוברת בקלות מאדם לאדם דרך טיפות רוק או מגע ישיר.

סיבוכים ומצבים מסכני חיים
הסיבוכים של הקרמת מגוונים וחמורים במיוחד. הסכנה המיידית ביותר נובעת מחסימת דרכי הנשימה עקב התנפחות יתר של הממברנה המדומה או החגורה הלימפטית, מצב העלול לגרום לחנק. בנוסף, חדירת הרעלן למחזור הדם עלולה לגרום לדלקת שריר הלב (מיוקרדיטיס), שיכולה להוביל לאוטם. פגיעה במערכת העצבים עלולה לגרום לשיתוק באזורי הפנים והצוואר, המקשה על נשימה, אכילה ודיבור.

אפידמיולוגיה והתמודדות עם המחלה
לפני עידן החיסונים, המחלת נשימה, קרמת, הייתה נפוצה בכל העולם, במיוחד באזורים ממוזגים. בישראל, למשל, בשנת 1951 נרשמו 2,557 מקרים עם 24 מקרי מוות. התפרצות משמעותית התרחשה ברוסיה בשנות ה-90, כתוצאה מירידה בשיעורי החיסון בעקבות התפרקות ברית המועצות. כיום, הודות לתכניות חיסונים נרחבות, המחלה נדירה ברוב העולם המפותח, אם כי עדיין מהווה איום במדינות מתפתחות.

טיפול, מניעה ומבט לעתיד
הטיפול העיקרי בקרמת מתבסס על מתן אנטי-רעלן המנטרל את השפעות הרעלן, בשילוב עם אנטיביוטיקה למניעת התפשטות החיידק. החיסון, הניתן כחלק מתכנית החיסונים השגרתית לילדים, מספק הגנה משמעותית אך לא מוחלטת. המחקר העכשווי מתמקד בפיתוח חיסונים משופרים ובהבנה מעמיקה יותר של מנגנוני הפעולה של הרעלן, במטרה לפתח טיפולים יעילים יותר.

השלכות חברתיות ובריאות הציבור
למרות הצלחת תכניות החיסונים, האתגר העיקרי כיום הוא שמירה על שיעורי התחסנות גבוהים ומודעות ציבורית למחלה. חשוב במיוחד להמשיך במעקב אחר התפתחות עמידות לאנטיביוטיקה ולהבטיח נגישות לחיסונים במדינות מתפתחות. שיתוף פעולה בינלאומי ומערכות ניטור יעילות הם המפתח למניעת התפרצויות עתידיות של המחלה.