דמות בפינוקיו
פינוקיו: מסע בין דפים, מסכים ונפש – מהספר האיטלקי הקלאסי לעיבודים המונפשים
מבוא – פינוקיו כאייקון תרבותי והצגת הנושא
פינוקיו, דמות הבובה המגולפת מעץ אורן שחולמת להיות ילד אמיתי, הוא הרבה יותר מגיבור סיפור ילדים. הוא אייקון תרבותי שמקורו באיטליה של המאה ה-19, וסיפורו מהדהד ברחבי העולם עד ימינו. דמותו נוצרה על ידי הסופר האיטלקי קרלו לורנציני, שכתב תחת שם העט קרלו קולודי, והופיעה לראשונה בשנת 1881 בכתב עת לילדים לפני שאוגדה לספר "הרפתקאותיו של פינוקיו" בשנת 1883. מאז, הפכה דמותו של פינוקיו לאחת הדמויות המחודשות והמעובדות ביותר בספרות ובתרבות הפופולרית, כאשר כל עיבוד מציע פרשנות משלו לסיפור המורכב והרב-שכבתי. מאמר זה יצא למסע השוואתי בין שלוש גרסאות מרכזיות ומשפיעות של הסיפור: הרומן המקורי והאפלולי לעיתים של קולודי, סרט האנימציה המוזיקלי והאופטימי של וולט דיסני משנת 1940, וסדרת האנימה היפנית ההרפתקנית משנת 1976. דרך בחינת הדמויות, העלילות והמסרים בכל אחת מהיצירות, ננסה להבין את רבגוניותה של הדמות ואת סוד קסמה המתמשך.
שורשים בספרות – "הרפתקאותיו של פינוקיו" מאת קרלו קולודי
היצירה המקורית, "Le avventure di Pinocchio. Storia di un burattino" (הרפתקאותיו של פינוקיו: סיפורה של בובת-עץ), נטועה עמוק בהקשר החברתי והתרבותי של איטליה המאוחדת הטרייה. קרלו קולודי, יליד פירנצה, טווה סיפור המשתמש בניב הטוסקני ומציג עולם שבו הפנטזיה משמשת כלי להעברת מסרים דידקטיים נוקבים. שמו של הגיבור, פינוקיו, הוא ככל הנראה שילוב של המילים 'פינו' (אורן, או קיצור לג'וזפינו) ו'אוקיו' (עין), בעוד שמו של יוצרו, ג'פטו, דמות בפינוקיו, הוא צורת הקטנה של 'גפו', הגייה טוסקנית ל'צ'פו' (גזע עץ). בניגוד לתפיסה הפופולרית המאוחרת יותר, פינוקיו המקורי אינו דמות תמימה ומתוקה; קולודי מתאר אותו כ"נוכל", "אימבציל", "פרחח" ו"שקרן מאומת". אפילו ג'פטו, שבגרסאות מאוחרות הפך לסב טוב-לב, מתואר במקור כנגר עני, מריר, ואף בעל מוניטין מפוקפק. העלילה המקורית, שפורסמה תחילה בהמשכים, הייתה אפלה יותר וכללה תיאורים גרפיים של אלימות וסכנה, ואף נועדה להסתיים במותו של פינוקיו בתלייה על ידי השועל והחתול. דמויות מפתח כמו הצרצר המדבר (שנהרג על ידי פינוקיו כבר בפרק הרביעי), השועל והחתול (נוכלים אכזריים), הפיה כחולת השיער (דמות מסתורית ורבת-עוצמה), ומאנג'ופוקו (מנהל תיאטרון הבובות המאיים) מאכלסות עולם מורכב שבו טוב ורע מתערבבים, והמסע להפיכה ל"ילד אמיתי" רצוף סבל, טעויות ולמידה בדרך הקשה. הסיפור משקף את דאגות התקופה בנוגע לחינוך, מוסר עבודה, והתמודדות עם פיתויים בעולם משתנה ומתועש.
הדמות המורכבת של פינוקיו – מאפיינים והתפתחות בספר המקורי
בלב הסיפור המקורי ניצבת דמותו המורכבת של פינוקיו עצמו. הוא אינו בובת יד פסיבית, אלא מריונטה (בובת חוטים) שפיסת העץ ממנה גולף הייתה מונפשת מלכתחילה, ולכן הוא נע ופועל באופן עצמאי. טבעו כפול: מצד אחד, הוא בובת עץ חסרת ניסיון, סקרנית ותאבת חיים, הכמהה להפוך לילד אמיתי; מצד שני, הוא יצור אימפולסיבי, אנוכי, עצלן, ונוטה לשקר ולהיגרר לחברה רעה. המאפיין המפורסם ביותר שלו, האף המתארך, מופיע בספר המקורי באופן מוגבל יחסית (בפרק 16, ובעוד מקרים בודדים), ומשמש בעיקר ככלי בידי הפיה כדי להמחיש לפינוקיו את תוצאות שקריו וחוסר צייתנותו, אך גם כסמל חיצוני לחוסר הכנות הפנימית שלו. מעניין לציין שהאף מתארך גם במצבים שאינם שקר מובהק, כמו בגילוף הראשוני או במצבי לחץ, מה שמרמז על מורכבות גדולה יותר מאשר קשר סיבתי פשוט לשקר. לבושו המקורי, כובע מחודד, ז'קט ומכנסיים קצרים, שונה מהתלבושת הטירולית המוכרת מדיסני. קשת ההתפתחות של פינוקיו בספר היא ארוכה ומפותלת. הוא חווה שורה של הרפתקאות מסמרות שיער ומשפילות לעיתים, נופל קורבן לנוכלים, סובל רעב וקור, הופך לחמור בארץ המשחקים, נמכר לקרקס, נזרק לים, נבלע על ידי דג ענק (שתואר במקור כ'כלב-ים איום' או כריש, לא לוויתן), ושם הוא פוגש מחדש את ג'פטו. רק לאחר שהוא מפגין חרטה אמיתית, לוקח אחריות, דואג לאביו החולה ועובד למחייתו, מתערבת הפיה והופכת אותו לבסוף לילד בשר ודם. זהו מסע כואב של למידה דרך התנסות והשלכות מעשים, ולא מהפך פשוט.
הקסם של דיסני – פינוקיו כובש את המסך הגדול (1940)
סרט האנימציה "פינוקיו" של אולפני וולט דיסני, שיצא לאקרנים בשנת 1940, היווה נקודת מפנה באופן שבו העולם תופס את הסיפור. כסרט האנימציה השני באורך מלא של האולפן, לאחר ההצלחה המסחררת של "שלגיה ושבעת הגמדים", דיסני וצוותו לקחו את החומר המקורי של קולודי והפכו אותו ליצירה קולנועית שונה בתכלית, הן מבחינה ויזואלית והן מבחינה תמטית. הסרט ריכך משמעותית את האופי השובב והבעייתי של פינוקיו, והציג אותו כדמות תמימה יותר, שטעויותיה נובעות בעיקר מחוסר ניסיון ומהשפעתם של נבלים מתוחכמים. דמותו של ג'פטו (דמות ב"פינוקיו") שונתה מנגר מריר לאב חם, אוהב ומעט תמהוני. השינוי המשמעותי ביותר היה הפיכתו של ג'ימיני הצרצר (Jiminy Cricket), דמות שולית שנהרגה מוקדם בספר, לדמות מרכזית – המצפון המדבר והחינני של פינוקיו, וגם המספר של הסיפור. הפיה הכחולה קיבלה תפקיד מורחב ודמות אמהית יותר. הנבלים עוצבו מחדש: השועל והחתול הפכו לג'ון הישר הערמומי וגדעון האילם והמגושם; מנהל תיאטרון הבובות המאיים הפך לסטרומבולי הגרוטסקי והחמדן; ודמויות חדשות כמו העגלון המרושע ומונסטרו הלוויתן האימתני תפסו מקום מרכזי. הסרט התאפיין באנימציה מרהיבה ופורצת דרך לתקופתה, ובפסקול אייקוני שכלל שירים כמו "When You Wish Upon a Star" ו-"I've Got No Strings", וזכה בשני פרסי אוסקר. למרות ההבדלים הניכרים מהמקור הספרותי, גרסת דיסני היא זו שעיצבה במידה רבה את הדימוי הפופולרי של פינוקיו ותרמה להנצחתו כאייקון תרבותי אהוב.
הרפתקה בטלוויזיה – סדרת האנימה "פינוקיו" (1976)
בשנת 1976, הגיעה גרסה נוספת ומשפיעה של פינוקיו למסך הקטן – סדרת האנימה "הרפתקאות פיקולינו" (ピコリーノの冒険), הפקה יפנית-גרמנית בת 52 פרקים. סדרה זו, שזכתה לפופולריות רבה במדינות רבות, כולל בישראל שם שודרה בטלוויזיה החינוכית החל מ-1981, הציעה עיבוד שונה הן מהספר והן מסרט דיסני. היא שמרה על מבנה עלילתי אפיזודי, המתאים לסדרת טלוויזיה, ופיתחה קווי עלילה ודמויות משלה. במקום ג'ימיני הצרצר, ליוו את פינוקיו במסעותיו צמד חברים נאמנים: בלה הברווזונת הקטנה והזהירה, וניקנור הנקר החכם והמעשי, שייצגו את קול ההיגיון והמצפון. תפקידם של השועל והחתול הורחב באופן משמעותי; הם כונו שמשון ויובב (בגרסה העברית), והופיעו כמעט בכל פרק כצמד נוכלים קומיים אך מזיקים, שמניעים חלק גדול מהעלילה בניסיונותיהם החוזרים ונשנים לרמות את פינוקיו התמים. הפיה הטובה הופיעה גם כן, לעיתים שינתה צורה (ליונה או חיה אחרת) והתערבה ברגעים קריטיים. הסדרה כללה הרפתקאות רבות שלא הופיעו במקורות האחרים, כמו המפגש עם הילד הנודד האנוכי או ההצלה של צבי ים קטנים. למרות שהסדרה התרחקה מהמקור הספרותי, היא שמרה על המסר הכללי של מסע התבגרות ולמידה מטעויות, תוך יצירת עולם עשיר והרפתקני ששבה את לב הצופים הצעירים. שיר הפתיחה בגרסה העברית, שכתבה דתיה בן דור וביצעה רעיה אדמוני, הפך ללהיט בפני עצמו.
השוואה, מורשת ועיבודים נוספים – מדוע פינוקיו ממשיך לרתק?
עיון בשלוש הגרסאות המרכזיות הללו – הספר, סרט דיסני והאנימה – חושף את גמישותו המדהימה של הסיפור ואת יכולתו להתאים את עצמו לקהלים ולמדיומים שונים. הספר המקורי של קולודי מציע חוויה מורכבת, אפלה לעיתים ובעלת עומק פסיכולוגי וביקורת חברתית, המכוונת ללמד לקח מוסרי נוקב. סרט האנימציה של דיסני, לעומת זאת, הוא יצירה אופטימית, מוזיקלית ומרגשת, המדגישה את כוחם של חלומות, אהבה משפחתית ותמימות, גם אם במחיר ריכוך משמעותי של הדמויות והמסרים המקוריים. סדרת האנימה מ-1976 בחרה בנתיב שלישי, והציעה הרפתקה סדרתית, מלאת אקשן והומור, שהתמקדה במסעו של הגיבור וביחסיו עם חבריו ונבליו הקבועים. מעבר לשלוש אבני דרך אלו, סיפורו של פינוקיו זכה לאינספור עיבודים נוספים לאורך השנים, החל מתרגומים רבים לשפות שונות (מעל 60 לעברית לבדה), דרך עיבודים ספרותיים (כמו "מפתח הזהב" של אלכסיי טולסטוי ברוסיה או "פינוקיו בישראל" של אביגדור המאירי), סרטי קולנוע נוספים (כמו גרסתו של רוברטו בניני או סרט הסטופ-מושן של גיירμο דל טורו), הצגות תיאטרון ומחזות זמר רבים מספור, ואף השראה ליצירות אחרות. הסיבה למשיכה המתמשכת הזו נעוצה כנראה בנושאים האוניברסליים והעל-זמניים שבהם הסיפור נוגע: השאיפה האנושית לזהות ולשייכות, המאבק בין יצר לפיתוי לבין אחריות ומצפון, חשיבות האמת וההשלכות ההרסניות של השקר, הקשר המורכב בין הורים לילדים, והאמונה ביכולת ללמוד, להשתנות ולהגיע לגאולה. פינוקיו, בובת העץ שרצתה להיות אדם, ממשיך לשמש מראה לנפש האנושית על כל מורכבותה, ולהזכיר לנו את האתגרים והתקוות הכרוכים במסע להפוך למי שאנחנו באמת.